שאיפה לשלמות

תודה על התשובות והעצות!

רציתי לשאול את כבוד הרב לגבי בני הלומד בכיתה ו' באחד התתי"ם החשובים כאן בירושלים.

ברוך השם הוא ילד מוכשר וחינני מאוד, אוהב ללמוד ואהוב על חבריו. בעיה אחת יש לו, הוא חייב להיות הראשון בכיתה, לקבל 100% בכל המבחנים ולנצח בכל המבצעים.

כאשר הוא מזהה שבנושא הזה הוא לא יכול לזכות במקום הראשון – הוא מוותר לגמרי!

מה עושים איתו?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: הבעיה המדוברת הינה כבר בעלת שם... משמע שיש כמה וכמה שסובלים ממנה... 'פרפקציוניזם'! [-שאיפה לשלמות].

הבעיה נפוצה בעיקר אצל כאלו שחוו כבר הצלחה מיוחדת, ולכן בילדים שאינם מוכשרים לא נמצא אותה. כפי שתיארתם, הילד ברוך השם מוכשר ובעל יכולות, ולכן הבעיה מתאימה לו.

ננסה להבין מה הבעיה, שכן במבט ראשון שאיפה לשלמות היא דבר טוב ואפילו אידיאלי!

בפשטות, מה שבעיקר מפריע היא ההימנעות מהתמודדות בדברים בהם הוא לא יזכה במקום הראשון. כך הוא מפסיד ללמוד ענינים חשובים רק בגלל ההחלטה המיותרת של 'או הכל או כלום'... וכפי שתיארתם נכונה בשאלה.

אוסיף שגם הלחץ הגדול להגיע למקום הגבוה ביותר מזיק מאוד לחדוות החיים וליכולת הלמידה.

אמנם הבעיה היותר מזיקה ובתוכה נכללת גם הבעיות הקודמות, שכל המטרה בלמידה או בעשיה היא רק להגיע למקום הראשון. המטרה האמיתית של הלימוד נשכחת. לא פלא שבהגיון כזה ניתן להגיע להחלטה של 'או הכל או לא כלום'!

פרפקציוניזם מצוי גם בין מבוגרים, ואולי בשכיחות גבוהה יותר. הנזק בגילאים הללו הוא משמעותי יותר, ופוגע בפרנסה ובניהול הבית. כך שחובה לפתור זאת בהקדם, כאשר העץ רך וניתן לעיצוב...

מה אפשר לעשות?

ניתן לומר שברוב המקרים שאיפתו של הילד היא לרצות את הוריו. כאשר הוא זיהה שאנחנו מתלהבים ממנו כאשר הוא מגיע למקום הראשון, הוא מעוניין לשחזר את ההצלחה הזו. הויתור על ההתמודדות במקרים בהם הוא חושב שלא יצליח נובע מתוך תפיסה מוטעית שאין ערך למקום השני.

עלינו לעודד את הילד להגיע דוקא למקום נמוך יותר, ולהעריך בפניו כמה חשוב לדעת גם חלק מהחומר, ודאי וודאי שרוב החומר. 80% הוא ציון מעולה בעינינו.

כדאי להסביר לילד שהמקום הראשון אינו המקום הטוב ביותר, אנחנו לא אוהבים לבלוט ולהתגאות. החשוב מכל זה לימוד וידיעה, לא תחושה מאוסה של 'אני טוב יותר מכולם'.

גם אם הילד באמת מוצלח ובכיתתו הוא קוטף את המקום הראשון בקלות, חשוב מאוד להעביר לו את המסר הזה, שכן לא לעולם חוסן, כאשר הוא יעבור לישיבה - יתכן מאוד ויגיע מתחרה חדש ומוכשר ממנו. במהלך השנים ראיתי בחורים שנשברו בדיוק מסיבה זו.

כאשר נחנך מתחילה שהצלחה היא עצם ידיעת החומר ואפילו חלקו, ההתמודדות של הילד תהיה בריאה הרבה יותר.

במאמר המוסגר, גם מבוגר שיאמר לעצמו משפטים כאלו יצליח הרבה יותר, הלחץ והמתח הם הרסניים לחיים וללמידה.

כאשר אברך עומד לפני בחינה והוא יודע שעליו להגיע למאה, הדאגה חוסמת את מוחו. באם הוא אומר לעצמו שגם ציון נמוך יותר הוא בסדר, הוא ילמד בחיות ובשמחה ויקלוט הרבה יותר!

תזכו לרוב נחת!