קול הקורא - אלול!

לכבוד רבי דוד לוי שליט"א

עברה לה השנה ביעף ושוב הגענו לימי התשובה – חודש אלול. אבקש לשאול על התחושות שלי לגבי זה.

אני מרגיש קצת בושה בענין הזה, כל שנה אני מרגיש שבסופו של דבר אני נשאר ממש באותה דרגה, ואם כן מה התועלת בימים הללו? זה גם נראה משהו לא אמיתי שמתנהגים כל השנה בצורה מסוימת ופתאום באלול מתראים כצדיקים. לפעמים אני חושב שזה ממש 'אחטא ואשוב'.

איך אוכל סוף סוף לזכות ל'אלול' מועיל שישפיע על כל השנה?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: שאלה נפלאה שאלת כאן! אך האמת שניתן להרחיב את השאלה לכל מעגל השנה, מה הוא הענין בחזרתיות שלו?

אני משער שעם ההרחבה הזו לא תסכים כל כך... מדוע? אלא שניתן לומר שהמחזוריות היא משום שיש כח בחזרה לשמר את הרעיון חי בליבנו. כעין דוגמא לזה מצינו בקריאת פרשת 'זכור' אחת בשנה. שאלתך עוסקת בעיקר בימי התשובה, משום שבפשטות מטרתם היא תיקון והתעלות, וכיון שאינך מרגיש באותה התעלות כל השנה, ולפעמים יש אפילו תחושה של 'אחטא ואשוב' כדבריך, על כן התחושה לא טובה.

אז מה באמת הענין בכך?

ניתן לומר שבדומה לפסח שמשמר את זכרון יציאת מצרים ויצירת עם ישראל, והחזרה על כך כל שנה מחדש מעוררת את אותו ענין בתודעה, ימי התשובה הם ימים הבונים ומקיימים בנפש את השייכות עם עבודת השם וקרבת אלוקים בצורתם השלמה, וברור שגם לענין זה נצרך שינון. שמא תשאל מדוע לא להיות כל הזמן בצורה השלמה של עבודת ה'? התשובה על כך היא שעבודת ימי המעשה נצרכת גם היא ולשם כך נבראנו בעולם העשיה.

במחשבה שניה, זהות האדם נובעת מסך זכרונותיו, כשהאדם חווה התעלות היא נשארת בזכרונו וקיימת בזהותו בכל זמן ועת. כשנשאל יהודי על מהות יהדותו הוא יענה על התחושה שלו ברגע של קבלת עול מלכות שמים בנעילה.

בלשון תורנית יותר מצאנו את הרעיון בדברי הרמב"ן שמה שאין מברכין על הבשמים במוצאי יום טוב הוא משום שאין הנשמה היתירה של יום טוב מסתלקת. והוסיף האבני נזר שהפעולות המעשיות של היום טוב משמרות את אותה התעלות בנפש האדם. עלה בידינו מדבריהם שכל יום טוב בונה בנפש חלק מסוים שנשמר לתמיד!

תובנה נוספת: בשונה מזכרון מלאכותי כשל מחשב, אדם בונה את זיכרונותיו בכל עת מחדש, כלומר, שכאשר האדם נזכר באירוע מסוים ותוך כדי כך הוא מבין או מרגיש לגביו משהו חדש, הרי שהאירוע מוטמן מחדש בזיכרון ביחד עם התובנה הטריה. [ניתן להשתמש בכח זה בשביל לתקן תחושות רעות הקשורות לאירוע שגורמות לפחדים וכדו']. כך שאין כזה דבר שאנו חוזרים כל שנה לאותו מקום! כשאנו חווים שוב את הימים הנוראים מתוך נקודת מבט בוגרת יותר, ומתוך נסיון החיים שצברנו בשנה זו, אנו עולים באמת דרגה, ורק בגלל שהזיכרון שלנו השתנה גם לגבי השנים שעברו נראה לנו שלא התקדמנו.

לסיכומם של דברים: באלול אנו מרעננים בנפש ובזהות את ענין קרבת ה', ואף בונים אותה בדרגה גבוהה יותר, אותו מקום בנפש מתקיים כל השנה אף בשעות שבהם אנו עוסקים בעבודה מסוג שונה. ההתקדמות והעליה בדרגה מתקיימת גם אם אנו לא חשים בה.

תהא השעה הזו שעת רחמים ועת רצון!