ערבה דומה לשפתיים

לכבוד הגאון ר' דוד לוי שליט"א

אני משער ששאלה זו נשאלה כבר כמה וכמה פעמים, אבל אם אפשר אשמח לקרוא טיפים כהכנה לחג הסוכות ולבין הזמנים תשרי הבעל"ט. כוונתי למצב בו כל בני הבית נמצאים ביחד הרבה יותר מכל השנה, כיצד ניתן לעבור את הימים האלו בשלום ואולי והלוואי אפילו עם תועלת ובשמחה.

תודה רבה מראש, אברך מבית שמש

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: שאלה גדולה שאלת... יש הרבה כיוונים והוראות למעשה שניתן לחשוב עליהם כמועילים לאוירה טובה בבית, וככאלה שמסייעים לחינוך הילדים. אבל כמובן אין כאן המקום להאריך.

אתמקד לכן בקבלה טובה אחת שמתאימה לימים אלו בהם אנו רוצים כל כך להשתנות ולהשתפר, מעלתה של קבלה זו היא בתועלות הרבגוניות ממנה, וגם בכך שלכל התקדמות בה יש משמעות והשפעה לטובה.

כוונתי למידת השתיקה אותה שבחו חז"ל בכמה וכמה מקומות, וכגון: "מילה בסלע משתוקא בתרין" (מגילה יח.).

נמנה כמה ממעלותיה ע"י התבוננות במשנה במסכת אבות (פ"א מי"ז):  שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא.

במימרא הראשונה מחדש לנו רשב"ג את כוחה של ההקשבה בחכמה ובלימוד, אנחנו יכולים לראות זאת הרבה פעמים בשיעור, הבחור שעסוק כל הזמן במציאת ההברקה או הקושיא העצומה לא מצליח לקלוט את עיקר החידוש של הר"מ, ניתן להמליץ על זה 'איידי דטריד למיפלט לא בלע'... לעומתו זה שמקשיב ופותח את ליבו ומוחו לרעיון חדש יבין הרבה יותר, והסיכום של השיעור שהוא יכתוב יהיה קרוב מאוד למקור [כמובן ששתיקה כשלעצמה אינה הקשבה...].

את כוחה של ההקשבה מופחתת השיפוטיות אנו רואים גם בחינוך, כאשר נקשיב לילדינו באמת נבין אותם הרבה יותר, ונוכל גם לעזור להם, גם הם מצידם ירצו לשמוע לנו הרבה יותר.

חשוב גם ליזום שיחות בהם נתמקד בהקשבה, ולא רק שכשהילדים יפנו אלינו נקשיב. אין כמו שיחה בה הילד זוכה להקשבה אמיתית לבניית הקשר, והדברים האמורים רלבנטיים כמובן גם לבנין הבית.

*

בחלק השני של דברי רשב"ג 'לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה' מלמדנו את הדרך להוכיח, וכביאורו של התולדות יעקב יוסף (פר' קדושים) 'שיתקן את עצמו תחלה, ובמעט דברים יחדל פשע העם, כי דבריו נשמעין', ומכאן גם דרך לחינוך – לא להאריך בתוכחה ובנאומי חינוך, אמירות קצרות ודוגמא אישית, ובלי ביקורת ישירה.

ובאופן כללי יש לומר שעדיף להתרגל שלא לשים לב לדברים, לא צריך לראות כשלונות וחסרונות אצל השני, וודאי שלא אצל בני הבית והילדים, לא לנסות לשפר כל הזמן את כולם... והאמת שכדאי להרגיל עצמנו שלא לראות בעיות אפילו סתם בעולם ובמצב, לא לרטון ולהתלונן על הגורל שהמר לך...

הרבה יותר נעים לחיות כך, קל יותר לסבול את האנשים לצידך ואת עצם החיים, וכמובן גם האחרים מרגישים יותר בנח ליד אדם כזה.

*

בסוף דבריו אומר ר' שמעון כלל: 'כל המרבה דברים מביא חטא', פשוטן של דברים הוא שמי שהוא רגיל בשתיקה, ניצול מכמה עבירות: מחניפות, ומליצנות, מלשון הרע, משקרים, משיחה בתפילה, ועוד ועוד. אך בעומק הדברים ניתן להבין שהדיבור עצמו גורם לחטא, וכלפי מה הדברים אמורים, כאשר אדם שותק במריבה היא גוועת מאליה, לריב צריך שני צדדים ואך טבעי הוא שהאש תשקע והנזק יהיה קטן, [חז"ל (שבת פח:) הוסיפו שיש סגולה נפלאה בכך – שעליו הכתוב אומר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'], וכמובן שהיפוכן של דברים הוא בזה שממשיך ביתר שאת ויתר עוז את הויכוח.

אין להפריז בחשיבות הדבר לבית יהודי ולחינוך.

ואחתום בברכה לשנה טובה ומתוקה! נחת מהילדים וכל טוב ומיטב!