מתי הילדים שלי ילמדו להתפלל כראוי?

אני אברך צעיר בן להורים גרושים, ברוך השם התחתנתי ויש לי ילדים שגדלים בקצב מסחרר... כעת אני מנסה להבין מה עלי כאבא לעשות לגבי נושא התפילה אצלם. אני רואה בבית הכנסת כל מיני מנהגים אצל הורים, יש כאלו שהילדים עומדים לידם ומתפללים יפה ובדרך ארץ, ולעומתם אחרים שילדיהם משחקים בחצר... רציתי לשאול את כבוד הרב עד כמה יש לדרוש מילד להשתתף בתפילה, לעמוד ע"י האבא ולומר את מילות התפילה?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: ראשית, אני מעריך מאוד את ההשתדלות שלך לחינוך הילדים, יה"ר שתזכה לרוות נחת יהודית אמיתית מכל ילדיך!

לגבי שאלתך, שני המקרים שמנית בשאלה הם דוקא אידיאליים, יש ילדים שמטבעם קל להם מאוד לשבת כל התפילה בבית הכנסת, וזאת אפילו חויה משמחת עבורם להיות קרובים לאבא. אחרים, קצת יותר תזזיתיים, ולהם באמת מתאים יותר להיות רוב התפילה בחוץ ולהוציא קצת מרץ. זה בסדר גמור, חובת התפילה מדין 'חינוך' לא כוללת אצלם את התפילה בשלמות, וודאי שלא בבית הכנסת.

כך שעצם ההנהגה הבסיסית שלך אמורה להיות בהתאמה לטבעם של ילדיך.

אך השאלה החשובה באמת היא, איך אנחנו מחנכים את ילדינו לתפילה לכל חייהם הבוגרים.

אני רוצה לשלול דבר ראשון את השיטה המתבססת רק על עצם המשמעת, גם הורים אשר משגיחים בשבע עיניים על ילדיהם לבל יהינו להציץ מחוץ לסידור, ברגע שהאבא נעמד לתפילת שמונה עשרה הילד תופס את רגליו ובורח החוצה לשחק... ודאי שכשהאב לא יהיה לידו לא תהיה לו כל סיבה להתפלל. הילד לא למד את ענין התפילה, הוא למד רק לרצות את האבא...

ללמד להתפלל אי אפשר תוך כדי התפילה בגערות... אני אומר תמיד שללמוד 'בשעת מעשה' זה בדיוק כמו 'לאחר מעשה'. לחנך להתפלל צריך להיות לפני כן. כאשר אתה יושב בביתך, קרא לבנך ודבר עמו על חשיבות התפילה ועל גודל הנחת רוח שהוא עושה לקב"ה ועל כך שכל המלאכים מקשיבים לתפילתו וכו' וכו'. גם מבצעים של מתן שכרה בצידה מתאימים, 'מתוך שלא לשמה', אבל הכל לפני התפילה. בשעת התפילה ניתן לתזכר קצת, אבל לא להתחיל אז.

חשוב מאוד! לאחר התפילה, כאשר חוזרים בליל שבת מהתפילה, או בשעת סעודת שבת, תשבח את בנך על כך שהוא התפלל נפלא, ועד כמה הוא נהיה יותר קרוב וקשור לה' על ידי תפילתו.

המסרים שתעביר לילדים אמורים להיות מותאמים לגילם. אי אפשר לקבוע חברותא בספרו של המבי"ט על התפילה עם ילד בן 10... גם הציפיות אמורות להיות תואמות גיל וטבע. ילד בן 7 יכול לשבת בקושי רבע שעה בלי להרגיש סבל, ודאי אם הוא קצת פעיל מטבעו.

איך אדע מה מתאים לילד שלי? אתה שואל. ואני עונה: הורים מכירים את ילדיהם הכי טוב! הם רק צריכים לנטרל עיוותי חשיבה כמו 'כולם יכולים, רק הילד שלי בעייתי' וכדו'.

מסרים לא חייבים לעבור בצורה של לימוד ושיעור בנוי, ההיפך, מסר אגבי תוך כדי שיחה חודר הרבה יותר.

המסר החשוב ביותר הוא הזכות שיש לנו בקשר עם השי"ת בתפילה, והשמחה בכך.

שנזכה כולנו להתפלל באמת!