משבית מלחמות

שלום וברכה!

יש לי השבח לא-ל בית ברוך בבנים, ומטבע הדברים הם רבים ביניהם הרבה... הבעיה היא שהלהבות מגיעות מהר מאוד לגובה.

לי כהורה קשה מאוד - וגם מפחיד - לראות את המריבות. ניסינו הרבה פעמים להשקיט את המריבה אבל בהצלחה מועטה מאוד. הם גם חוזרים שוב ושוב לריב, על כל נושא חשוב ולא חשוב.

השאלה היא: מה עושים? איך עלינו להגיב כשאנו רואים מריבה ומכות בין האחים?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: כפי שכתבתם, המריבות בין אחים הן טבעיות וקיימות אצל כולם. הבעיה היא כאשר אנו שותפים במריבות הללו...

ואסביר: באופן רגיל יש את הילד החלש יותר ולעומתו החזק, הקטן מול הבוגר יותר, פעמים רבות, הקטן מתחיל את המהומה, והחזק שלא נשאר חייב משיב מלחמה בכל כוחו, ניתן לשער שזה הקטע שקשה לנו לראות אותו. כעת אנחנו בדילמה: מחד, הקטן הוא זה שהתחיל, ומאידך, איך אפשר לשתוק ולהשאיר את הקטן מוכה. אנו הורים של שניהם, ואם לא נתערב הקטן יחוש שאנו לא דואגים לו; ומצד שני, באם תמיד נאשים את הגדול הוא יחשוב שאנו לא אוהבים אותו!

הסוד טמון בכך שאילולי היינו מגיבים המריבה לא הייתה מתחילה!

באופן טבעי הרי החלש ירא מן החזק, ואינו יוצא למלחמה עמו. אם כן מדוע כאן הוא פותח במריבה?

התשובה היא שהוא סומך על הגב של ההורים,הוא יודע שיש מי שיילחם בשבילו, ולכן אין הוא מפחד להציק לאחיו.

בגלל זאת עלינו להוציא עצמנו מן התמונה!

עלינו להבהיר לילדים בצורה ברורה, שאנו ההורים לא מתערבים במריבות שלכם, זה הוא העסק שלכם בלבד! תסתדרו לבד ביניכם!

נותרה רק בעיה אחת קשה מאוד... איך נוכל לראות ולאפשר שהילד החלש יוכה ללא תגובה??

התשובה מבוססת בשלב הראשון על מה שכבר הוסבר לעיל שרק באופן הזה יתמעטו המריבות. אמנם יותר חשוב, שנחדיר בתודעת הילדים את גדולת הויתור וגנות הנקמה.

ילד שמוותר ראוי להערכה וכבוד! וזה שמרים את ידיו או פוגע בדברים ראוי לגנאי!

עם ווערטער'ס מחזקים, סיפורים מעוררים ודברים היוצאים מן הלב, אנו יכולים להביא לכך שבמקום שהילד יבוא הביתה בתלונה שהוא הוכה על ידי חברים, הוא יספר בגאוה שהוא התגבר על עצמו וויתר!

תועלת הדבר היא לא רק לעצירת המריבות, אלא גם להתמודדות נכונה עם עובדות החיים. לא נוכל תמיד להגן על הילד החלש שלנו, ואם הוא יחשוב שכאשר לא מצליח להשיב לאלו שפוגעים בו כגמולם הרי שהוא יחוש חלש וחדל אישים. כאשר נטביע בו את הכח שבהתגברות הוא ירגיש בוגר ומתמודד וימשיך בדרכו הטובה.

לא זו בלבד, אלא גם אחיו החזק ממנו, כאשר יראה שההערכה בבית היא לוויתור והתגברות ישנה את התנהגותו לטובה!

רוב נחת!