כיצד לשמוח דווקא כשקשה?

לכבוד רבי דוד לוי שליט"א

בעקבות חג הסוכות שעבר עלינו לטובה ב"ה, התעוררתי לחשוב אודות המצוה של השמחה. יש שמועה בשם הגר"א שזו המצוה הקשה ביותר לקיום, והאמת שכך אני מרגיש תמיד. כיצד אפשר לשמוח כאילו לפי הזמנה? במיוחד שלפעמים יש דברים מטרידים וכאבי לב מסוגים שונים, איך מצופה מאיתנו לשמוח?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: שאלה נפלאה שאלת! והאמת שענין התאמת הרגשות קיים בתורה ונצטוינו עליו כמה מצוות, וראשונה בהם היא דברת 'לא תחמוד', ועיי"ש במפרשים שתמהו מעין תמיהתך, וביארו לפי דרכם. אך כאן נתמקד ברגש השמחה שכפי ששאלת - בפשטות קשה להבין איך ניתן לצוות על כך.

אמנם באם נתבונן מסביבנו נראה שיש אנשים שמצליחים לעשות מעברים חדים מבחינה רגשית, למשל, רב שבערב אחד יוצא לסידור קידושין ומשם לביקור חולים ואפילו הספד. נראה זאת באופן מיוחד על פעוטות שמצליחים לשמוח ולצחוק תוך כדי שדמעות הבכי הקודם לא יבשו עדיין...

מה הסוד שלהם?

ניתן לומר שהרעיון הוא ריכוז מוחלט במה שקורה כעת, העבר אין והעתיד עדיין - ועל כן דאגה מניין...

משום מה אנחנו משוכנעים שחובתנו לזכור הכל כל הזמן, ולא כן היא דרך התורה, בשבת עליך לחשוב שכל מלאכתך עשויה, כלומר שראוי וחשוב שלא לחשוב כל הזמן על מה שלא עשינו ומה שעלינו לעשות.

נדגים באותה אם דאגנית שכל הזמן שבנה בטיול אינה מסוגלת להפסיק לחשוב מה קורה לו, כולנו מבינים שלא זו הדרך הנכונה, היא סובלת לשוא, לא יקרה דבר אם היא תשחרר ותסיח את דעתה. באותה מידה גם דאגותינו החשובות לא יעלבו באם לא נחשוב עליהם ברצף...

השמחה תכנס ללב בקלות רבה באם נפנה עבורה מקום.

ניתן וצריך גם לעשות פעולות משמחות - כל אחד לפי טבעו ואופיו, 'צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל, במה משמחן, ביין, רבי יודה אומר, נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם'.

וכאן צריך להתגבר על מחסום רגשי נוסף, 'סי פאסט נישט'... לא מתאים לי לרקוד או לחייך... ניתן לשם כך לדמיין שאתה עושה זאת עבור ילד שלך, כפי שאתה מצליח לעשות זאת עבורו תוכל לעשות בשבילך.

ולמעשה, צריך להתרגל לרכז את מחשבתינו בהווה, להסיר דאגה מהלב, לזכור שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות, ושמתאים וראוי לשמח עצמנו בדיוק כפי שאנו משמחים את ילדינו.