חדש ימינו כקדם

לכבוד מרכז 'פלא יועץ',

ברצוני להודות בשורות אלו על המאמרים היפים שהיו לי כמים קרים על נפש עייפה. עזרו לי בהתמודדות עם המצב, הילדים בבית וכדו'. יישר כח!

כעת, כאשר נראה שנכנסנו למין שגרה בה אנו חיים בצל החשש מהקורונה, מתוך רצון לשמר כמה שיותר מהפעילות הרגילה. אבקש עצה טובה איך נעשה זאת בצורה נכונה.

בברכה, מ. מירושלים.

תשובה: שמחתי לקרוא על התועלת מהמאמרים, תודה רבה!

ברשותכם אפרט את השאלה קצת יותר. בתקופת הגל הראשון של הקורונה - בין בבחירה ובין מתוך הכרח – המתח הלימודי והכללי ירד מאוד. הלמידה דרך הטלפון וחוברות העבודה מילאה שעות בודדות ואף פחות מזה. בשאר הזמן הילדים והנערים עסקו במשחק ולפעמים בבילויים גרועים יותר.

שעת השינה התאחרה, והקימה כמובן התאחרה יחד איתה... האוירה הייתה של חופש כללי מכל סדר ומשטר.

כעת, כאשר חזרנו למסגרת, הרי שיש קושי לעבור מלימוד בכדי לצאת ידי חובה - לסדרים מלאים עם מבחנים ורצינות!

יש בעיה גם עם המתח באויר, מה יהיה שבוע הבא? האם אנחנו בעיצומו של גל חדש?

שלא לדבר על בתים שחלק מהילדים לא במסגרת, אם משום שבית הספר נסגר בגלל חולה מאומת, ואם משום שעדיין לא נפתח.

השאלה עולה מאליה, איך מתנהלים בשגרה מוזרה כזו?

*

התשובה נעוצה בכח הרצון של כל אחד – להצליח!

פגשתי פעם משגיח של ישיבה למצוינים שהורים התלוננו עליו שהוא תובע דברים מוגזמים מהבחורים. המשגיח הודה בפני שהרף של הישיבה הוא גבוה מאוד, אבל ''הם באים לישיבה בדיוק בשביל זה! הם והוריהם נאבקו כדי להתקבל לישיבה שלי בגלל שיוצאים משם בחורים מוצלחים".

הקושי לא אמור להפחיד, כל אחד מבין ש'יגעת ומצאת תאמין'. רק עשיה וחריצות מביאים להישגים. וכולם מעוניינים בהצלחה וסיפוק.

כמובן שיש קושי כיון שההרגל בעבודה מקל מאוד. וכעת הילדים התרגלו לוותר לעצמם.

כמו כן, יש הצדקות: כגון, 'אח שלי לא לומד', 'בכל אופן יסגרו שבוע הבא את הישיבה...'

לשם כך נעזור אנחנו להם, נשתמש קצת ב'שמאל דוחה', ולא נוותר על קימה בזמן. ועל ציונים טובים. הדברים צריכים להיות ברורים אצל כל בני הבית, שמה שהיה היה, אבל עכשיו אנו חוזרים לחיים הטובים מלאי העשיה והסיפוק, למרות כל הקשיים!

בבתים בהם הקילו מעט בעניני המחשבים וכדו', זה הזמן לעצור ולומר שהדברים התאימו למקומם ושעתם, ועתה – לשון תשובה, חדש ימינו כקדם עם ראש נקי לעבודת ה'.

עלינו להכיר בקושי שבחזרה לשגרה, חשוב לעודד וללוות מוטיבציה מהסיפוק שבוא יבוא...

האוירה בבית צריכה להיות שהמאמץ משתלם! מתוקה שנת העובד!

כשנשאל את בעל החנות בערבי החגים על עבודתו הקשה הוא יענה לנו שלמרות כל הקושי - מי יתן והיתה כל השנה תנועה כזו בחנות...

ולפני הכל, צריך להתפלל ביחד עם הילדים שתהיה להם מוטיבציה וכח להתאמץ ולהצליח!

בעזר ה' יתברך נחזור בכוחות מחודשים, מתוך שמחה ובטחון, לשגרה הברוכה, ויכלו כל נגף ומחלה מעם ישראל.