הילדים מתלוננים: אצל כולם יש הרבה יותר ממתקים

לכבוד 'פלא יועץ'

אני אב למשפחה יפה וטובה ב"ה, אני משתדל לתת לכולם את כל צרכיהם לפי מיטב יכולתי, ולדעתי לא חסר דבר לילדיי.

הבעיה היא שהילדים מתלוננים שהבית שלנו קצת כבד, אין טיולים ובילויים ואין מספיק ממתקים...

אשתי אומרת לי שהילדים מרגישים לא אהובים בגלל זה. ומן הצד השני אני חושב שפינוק ונהנתנות זה לא חינוכי.

אני מתלבט מאוד בענין, ואבקש עצה טובה.

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: מתוך השאלה בה אתה מתאר בכנות את ההתלבטות שלך ניתן לראות את הרצינות והאחריות בה נטלת על עצמך את תפקידך כאב. כל הכבוד! ממך יראו, ילמדו ויעשו!

ולעצם השאלה:

ידועה המעשיה על אותו רב שהגיעו אליו שני יהודים לדין תורה, לאחר שהתובע העלה את טענותיו בהרחבה – הפטיר הרב "אתה צודק", הנתבע כמובן נזעק להגן על עצמו, ובתום דבריו הגיב הרב שוב באותן מילים "אתה צודק", הרבנית שהקשיבה לדין ודברים התפלאה כיצד זה יתכן? אמר הרב: "גם את צודקת"...

למרבה הפלא יש מקרים בהם לכל גישה יש מקום והצדקה: אתה כמובן צודק שפינוק מיותר הוא הפך החינוך, אשתך צודקת שנתינה היא כלי להבעת אהבה, והילדים שרוצים להרגיש רצויים ואהובים.

אלא שכמובן הויכוח הוא על הקריטוריון לשיוך כל פעולה, האם מדובר כעת בחינוך או בהפכו, או שמא משהו סתמי ולא חשוב.

כאשר אנו נותנים מבחירתנו – דבר שהשני רוצה בו, הוא מכיר טובה ומרגיש שאנו רוצים בטובתו. באם נעשה זאת מתוך תחושת פחד וסחיטה – שני הצדדים ירגישו רע. וגם מהבחינה החינוכית המסר אינו נכון.

הילדים מנצלים לפעמים את הפחד שלנו ואומרים 'אתה לא אוהב אותי ולכן אתה לא קונה לי את זה!'

במקרה כזה לא כדאי להיענות ישר, צריך לומר רק שזה פשוט לא נכון, 'אני אוהב אותך תמיד, ואין לקניה הזו שום קשר לנושא'!

האהבה יכולה להיות מובעת בשיחה אישית, מחמאות, התעניינות, דאגה ועזרה וכדו', כמובן שגם נתינות מתאימות שמגיעות מתוך רצון ובחירה שלכם.

כמה לתת? זו לא שאלה חינוכית בדוקא, היא תלויה בנטיות הלב ומצב הארנק... אך ברור שלא בזה תלוי הקשר עם הילדים. באופן כללי ניתן לומר שאין להגזים לשום כיוון. אפשר להתעניין אצל משפחות דומות מה מקובל, ולבדוק מה מתאים ואפשרי לכם.

חשוב גם להביע אימון בילד, כשאתה נותן לו כסף לא צריך לברר ולהודיע בדיוק מה לעשות עם העודף, ניתן לסמוך עליו שהוא יחזיר וישאל.

רוב נחת יהודית!