הילד לא רוצה לשתף. מה עושים?

שלום וברכה!

אני אב ל7 ילדים בלי עין הרע, הגדול שבהם עלה לישיבה השנה. בזמן האחרון שמתי לב שהוא לא מספר כלום! האמת שכך היה זה מאז ומעולם, אבל כעת זה מטריד אותי יותר. פעם חשבתי שככה זה עם ילדים, גם פחות דאגתי מכיוון שראיתי אותו כל יום בבית. עכשיו הוא מגיע מאוחר בלילה ויוצא מהבית עוד לפני שאני קם, כך שאני פחות יודע מה קורה איתו.

כשאני שואל אותו איך עבר היום, הוא עונה לשאלות ב'בסדר' 'כן 'לא' וכדומה... קשה מאוד להבין מה הוא באמת חווה ומרגיש. קשה גם להמשיך את השיחה איתו, התחושה היא שהוא מעדיף שלא נדבר.

אני דואג ומוטרד ולא יודע מה לעשות.

אנא הבה לי עצה טובה!

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: אני מנסה להבין מה מטריד אותך בעיקר. לגבי מצבו בישיבה נראה שיש לך כלים נוספים לבירור, אפשר לשאול את הצוות, לרחרח אצל החברים... אם יש בעיה משמעותית ככל הנראה תדע ממנה די מהר.

במבט שני, נראה שמפריע לך למה באמת בנך לא פתוח איתך, האם זו בעיה אצלו? או אצלך?

אתה דואג איך הוא יפתח קשרי חברה בלי שיחות מעמיקות יותר, שלא לדבר על נישואין.

אז דבר ראשון, הסר דאגה מלבך! זה נורמלי לחלוטין כחלק מתהליך ההיפרדות שעובר על הילדים המתבגרים שאין שיח זורם עם ההורים. בס"ד הם חוזרים לשוחח כאשר הם בטוחים במקומם.

כדאי מאוד שנשדר לילד שזה בסדר גמור מבחינתנו שהוא לא משתף, אנחנו מכבדים את זכותו לפרטיות... נשמח מאוד לשמוע ולעזור אבל הוא לא חייב לומר הכל.

אמנם, יש מקרים של סגירות שאופפת את הנער גם עם חברים. ועליהם ניתן להמליץ את הנאמר בהגדה "שאינו יודע לשאול – את פתח לו".

דהיינו, סגירות רגשית נגרמת לרוב מעומק רגשי ותחושות חזקות, ובמקביל מבוכה גדולה משיתוף האחרים. וכן מקושי מילולי בהבעת הדברים [-קל מאוד לספר למשל שראיתי רכב מתנגש באוטובוס, קשה הרבה יותר לתאר את הרגשות שחשתי בשעת מעשה].

אנחנו יכולים לעזור בשני הענינים באם נהווה דוגמא טובה לשיתוף. כך המבוכה תרד משמעותית, ובנוסף, הילד ילמד לתת שמות לרגשות שהוא חש, הוא גם יבין שאין זו בעיה שלו, אלא רגש אנושי שמשותף לכולנו.

ולמעשה, כדאי מאוד במקום לשאול אותו שאלות מרובות ולקבל תשובות קצרצרות, דוקא לספר ולשתף אותו בחוויות שלנו – 'את פתח לו'...

אפשר לצאת איתו מידי פעם לשיחה נעימה, אפשר לשלב זאת בסידורים שבכל מקרה צריך לעשות.

גם סעודות משותפות לכל המשפחה – כגון שבת ויו"ט – יכולות להיות זמן לשיח נעים ולא מחייב. אפשר לנווט בחכמה את השיחה להתנסויות רלוונטיות לבחורים, ולהעביר מסרים מתוך נסיון החיים.

חשוב לזכור, לבבות ילדינו כמהים להקשיב וללמוד מאיתנו, הם מעריכים ומכבדים אותנו ואת דעתנו, ויש לנו השפעה גדולה מאוד עליהם.

בס"ד תזכו להרבה נחת!