האם המלחמה באוקראינה מאיימת גם עלינו?

לכבוד הרב לוי שליט"א

לפני הכל אומר תודה רבה על הרעיונות והעצות שלכם, יש לי תועלת רבה מהם, יישר כח!

רציתי לשאול לגבי המלחמה באוקראינה, אני מרגיש שהקרקע רועדת לי מתחת לרגלים, זו נראית התחלה של מלחמת עולם שלישית.

האמת שעל עצמי לא הייתי שואל, אך הילדים מתעניינים ודאוגים ואני לא יודע מה לומר להם על הענין.

אשמח לקבל הדרכה על הנושא.

שוב תודה, אבא ממודיעין-עילית

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: אני מקוה שעד שהתשובה תתפרסם יבוא כבר שלום על העולם, והשאלה תהיה פחות רלוונטית לכלל, אך לצערינו הענין מתעורר הרבה פעמים באופן פרטי, בעקבות אסון במשפחה או בקהילה וכדו'.

מהו פחד?

פחד הוא רגש טבעי שמתפתח בנו מתוך נסיון החיים - חויות קודמות [כגון תינוק שנופל במדרגות ויודע מכאן ואילך להזהר], וכן ע"י ידע שמונחל לנו בידי הורים ומחנכים [למשל האמא שמזהירה שאש זה מסוכן], והשי"ת נטעו בנו כדי להצילנו מסכנה.

אך לפעמים הפחד גדל והופך לחרדה - תחושת חוסר שקט תמידי, או לפוביה - פחד לא נשלט מדבר מסוים. המצב הזה אינו בריא מהרבה מאוד בחינות, אין בו תועלת והוא מזיק מאוד. אך אין כאן המקום להאריך.

לכן עלינו למצוא דרך להמעיט בפחד שאינו בגדר הצלה מסכנה. הן אמת שבאופן טבעי בשעת מלחמה או אסון מתפתחת חרדה מסוימת, אך באם נתמודד נכון עמה היא לא תשאר.

העצות המקובלות מחז"ל לענין זה הם: ראשית, להסיח את הדעת, לעסוק בענינים מעשיים ולהפחית מההתעדכנות שאינה יודעת שובע [יש מקום לדעת במה דברים אמורים, אך צריך להגביל זאת לפעם ביום וכדו'].

לפעמים נצרכת גם שיחה על הרגש, הוצאת החרדה הלא מוגדרת למילים ברורות, והמדובר במקרה הצורך גם לכתיבה על הדף, הניסוח של הפחד נותן לו מקום מסוים ולא מתפשט עוד ועוד.

בנוסף, מטרת החרדה היא גם לפשט עקמומיות שבלב, עלינו לנצל את הפחד בכדי לזהות את החטא ולשוב אל ה' - 'והאלקים עשה שייראו מלפניו'.

ולמעשה: המורא מן המלחמה העולמית הוא טבעי ומובן, אך לאחר שנעשתה ההשתדלות הטבעית המתאימה [במקרה שלנו אין מידי הרבה מה לעשות...], עסקת גם בהשתדלות רוחנית, כגון הוספת פרקי תהילים כמאמר הרבנים והרהורי תשובה. עליך להשתדל ולהפיג את החרדה. ראשית ע"י מיתון ההתעדכנות בחדשות, וכן ע"י התעסקות בענינים חשובים ומענינים אחרים, ובמקרה הצורך ע"י שיחה. כהורה אתה יכול לקיים שניהם בשיחה מרגיעה עם הילדים, שבכוחה להרגיע גם אותך! תדבר על האמונה, הידיעה ש'בידך אפקיד רוחי' ועל ההשגחה הפרטית על כל אחד. כמו כן תבהיר שכעת לא נראה שאנחנו קשורים לענין ובעז"ה כך ישאר. תקשיב למחשבות שלהם בסבלנות. ובס"ד הילדים ירגעו לגמרי ביחד איתך.

בשורות טובות!