האם האדם יכול לשמוח לבד?

לכבוד הגאון רבי דוד לוי

אחדשה"ט

רציתי לשאול איך להסביר לילדיי - והאמת גם לעצמי - מה הוא ענינה של מצות 'משלוח מנות'. כוונתי לכך שאין מדובר בצדקה ועזרה לנצרכים, אלא לתת סתם לחבר, מה הטעם בזה?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: שאלה נפלאה שאלתם!

קל להבין את מצות 'מתנות לאביונים' שדוגמתה מצינו כבר בתורה בכל המועדים 'ושמחת בחגך אתה וגו' והגר והיתום והאלמנה', אך מה הטעם לשלוח מנות לרעך העשיר? לא זו בלבד, אף כאשר מצינו בדברי קבלה לשון דומה 'ושלחו מנות' (נחמיה ח י) נאמר מפורש 'לאין נכון לו' כלומר שהמצוה היא רק למען העניים. מה הטעם למצוה, ומדוע דוקא בפורים נתחדשה המצוה לשלוח מנות לידיד?

התשובה נעוצה בפירוק טעות נפוצה, גם 'מתנות לאביונים' אינה מצות צדקה, זו לשון הרמב"ם (מגילה פ"ב הי"ז): מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיה נז טו) 'להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים'.

כלומר שמחה שלמה עיקרה הוא לשמח אחרים, האדם עצמו לא ישמח בשלימות כאשר הוא שמח לבדו. ניתן אם כן להבין שגם משלוח מנות ענינה קרוב ודומה, ההבדל הוא שבמתנות לאביונים השמחה של השני נובעת ממילוי חסרונו, ובמשלוח מנות לידיד - שאינו חסר דבר - שמחתו נובעת מהתחברותו לשמחה שלי.

וכעת יובן מדוע דוקא בפורים נתחדשה מצוה זו, וזו לשונו של המהר"ל כאן: כי פורים הוא לישראל מפני שניצח את זרע עמלק אשר הם אויבים וצוררים ביותר, וזה כי ישראל הם הפך זרע של עמלק - כי כל זמן שזרעו של עמלק בעולם אין שמו אחד, וישראל הם מיחדים שמו ערב ובוקר - ובשביל זה הם עם אחד דביקים בו יתברך שהוא אחד, ומפני שישראל עם אחד ראוי שיהיה בהם עם אחד ויהיה להם חבור וריעות גמורה.

כלומר, שבפורים בו ניצח עם ישראל את עמלק שמקטרג 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד' – עיקר העבודה היא ההתאחדות של עם ישראל בינו לבין עצמו ובינו לקב"ה. והכלי המרכזי לענין זה הוא משלוח מנות שמאחד את השמחות.

וכך גם יבואר השינוי בפסוקים: בסוף מגילת אסתר (פרק ט) מתוארת קבלתו של יום הפורים: בפסוקים יז-יח נאמר רק 'משתה ושמחה', בפסוק יט 'שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו', ובפסוק כב 'ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים'.

ויש לבאר שמתחילה בשנה הראשונה, היה זה רק משתה ושמחה כהודאה על הנס, ואז לשנה הבאה נתחדש ענין השמחה השלימה הנובעת מההתאחדות עם הרעים והידידים, וכאשר מרדכי תיקן את היום טוב כתקנה לכלל ישראל לכל הדורות הדגיש את המתנות לאביונים שכפי שביאר הרמב"ם היא התאחדות עם השכינה.

עלו בידינו מספר לימודים שניתן לקחת אותם אלינו לכל השנה: א. שמחה של כל אדם לעצמו אינה שלימה. ב. הסיבה לשמחה הגדולה בהשתתפות חבריי בשמחה היא האכפתיות שלהם אליי. ג. שמחה של מילוי חיסרון אינה שלמה מצדו של המקבל, אך מצידו של הנותן יש בכך עונג מיוחד של השפעה.

ולמעשה: ניתן ללמוד כמה חשוב וכדאי לנו לשמח את סביבתנו, וכמו כן הערך המשמעותי בהשתתפות בשמחת ידידים.