את אשמה! לא, אתה!

לכבוד הרב לוי שליט"א

שלום וברכה!

אני אמא לילד שקצת ירד מהדרך, ואנחנו משתדלים לעשות את המיטב במצב הזה, לפי הדרכת המחנכים אנו נותנים לילד הרבה אהבה, מעניקים לו מתנות וחוויות חיוביות, ועוד כהנה וכהנה.

מן הצד השני, שמתי לב שאנו ההורים בעיקר מאשימים האחד את השני, יש כעס באויר ואני מרגישה לא נעים מזה.

בזמן האחרון פתאום שמתי לב להבדל התהומי וזה ממש מתמיה אותי, למה זה ככה? מדוע לילד שמתנהג ממש לא בסדר אנחנו מתייחסים בצורה חיובית, ובינינו יש בעיקר כעס?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: זו שאלה כואבת מאוד, והיא נוגעת לכל אחד בכל זמן.

אני נפגש עם אנשים ומשתאה לראות את הקשר הזוגי הטוב ביניהם שנותן להם את הכח להתמודד עם הפרעות ברוח ובגשם, להתקדם, ובעיקר נותן טעם לחיים.

אך לפעמים למרבה הצער אני רואה את ההיפך הגמור, שנאה וכעס שנותנים את אותותיהם על כל החיים, ומותירים את בני הזוג חלשים ומיואשים.

שאלת מדוע זה כך, למה עם הילדים המאתגרים והקשים אנו מסתדרים טוב יותר מאשר עם בני זוג סבירים פחות או יותר... והרי התועלת בקשר הטוב לא תסולא בפז, לעצמנו ולילדינו!?

התשובה הפשוטה היא שזהו טבע העולם, ילד הוא חלק ממני ואין הדבר ניתן לבחירה, ולרוב - אדם אוהב ומבין את עצמו, אך בן זוג הוא אדם נפרד.

אז מה עושים?

התשובה נעוצה בהבנת מהות הקשר הזוגי, אין זה קשר טבעי ומובן מאליו, והאמת שזה עצם סוד כוחו של הקשר הזה, הבחירה שלי בשני והבחירה שלו בי. דווקא משום כך הוא כל כך חשוב לנו, ומשמח ומעצים אותנו.

עלינו להכיר בסוד הזה - הבחירה המחודשת בכל עת, וביטויה המעשי בנתינה וקבלה הדדית, זה הוא הבסיס לקשר ולידידות בין בני זוג.

כל מחמאה ודאגה לשני יוצרים את הלבנים לבנין הבית, ומחילה וויתור מהווים מלט לחיבורם.

אך האמת היא שיש מקום מידי פעם להעתיק קצת מסוג הקשר השני. לילד לא יזיק להבין שיש מחיר להתנהגות לא טובה ויש תנאים לאהבה... ובין בני הזוג צריך לפעמים להלוות אהבה שלא על מנת להחזיר, כשהשני מרגיש מיואש וחסר כח, ניתן להשתמש בזכרון חסד נעורים, או בתקוה לעתיד טוב יותר, ובכוחם להעניק ולחזק גם אם כעת אין פידבק חוזר.

רוב נחת ושלום!