איך פותרים חילוקי דעות חינוכיים בבית?

לכבוד הרב לוי שליט"א

רציתי לשאול על עימותים חוזרים ונשנים ביני לבין אשתי על נושאי חינוך הילדים, האמת שאנחנו מתווכחים די הרבה על כל הנושאים, אבל כאן אני מרגיש שזה יותר משמעותי עבורי, זה גם נראה לי חשוב באמת. מה עלי לעשות?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: שואל יקר! מתוך שאלתך לא הבנתי בדיוק את הסיבה לויכוחים הרבים ביניכם, אבל מתוך נסיוני אוכל לומר שויכוחים בין בני זוג הם דבר טבעי ונורמלי, מדובר באנשים בוגרים עם טבע ואופי יחודי, שמגיעים מבתים ומוסדות שונים לחלוטין, לא פלא הוא שכל אחד מסתכל מכיוון אחר על הדברים, והציפיות והרצונות מתנגשים. המבחן המבדיל הוא רק ההתמודדות עם הפער וכיצד מישבים את הויכוח.

וכאן אנו חוזרים לשאלתך, איך סוגרים ויכוח? להתעקש על הדעה שלך עד שהשני יישבר? או אולי דוקא לוותר בשלב מסוים? או שמא מראש לקבל את דעתו של השני ולא להגיע לעימותים?

התשובה שלי היא די צפויה, תלוי...

נדגים מספר מקרים:

האבא מגיע הביתה ורואה את אשתו נאבקת להאכיל את הילד הקטן, סרבן אכילה מושבע. ואז הוא אומר את דעתו - לדידו האמת הצרופה – 'עזבי את הילד, אל דאגה, הוא לא ימות  ברעב...'.

זו דוגמא לויכוח מיותר לחלוטין, הרי אשתך מטפלת בו כל היום, מה זה משנה אם היא תקבל את דעתך משום כבודך באותה חצי שעה שאתה בבית? למה נראה לך בכלל שזה הוגן? ומדוע לדעתך הכיוון שלך מוצדק יותר? רמת ההיכרות שלך עם הילדים פחותה בהרבה, הרי אינך מטפל בהם באופן קבוע. באופן כללי ניתן לומר שהערות גם אם הן מוצדקות – לרוב תועלתן מועטה ונזקן גדול, עדיף לוותר עליהן מראש.

ויכוח משמעותי יותר, הבעל רוצה שהילד ימשיך את דרכו בלבוש, או חשוב יותר, במוסדות החינוך, האשה מעדיפה קו שונה.

במקרה כזה יש אולי מקום להתחשבות של הבעל, לבדוק אולי מה מפריע לאשה, אבל עדיין 'אשה כשרה עושה רצון בעלה', זו דעת התורה, קבלת דעתו של הבעל תהוה בסיס לשלום ורעות. [פניה לצד שלישי שיפשר, אפשרית אך אינה מומלצת].

יש ויכוחים נוספים הנובעים ממידות שונות וטבעים אחרים, קמצנות ופזרנות, מעשיות סדורה או יצירתיות פזורת דעת.

כאן צריך לפני הכל להכיר בלגיטימיות ואולי אף במעלה של הטבע השני, לאחר מכן להתחשב האחד בשני, לזהות מתי הדבר הוא בנפשו של בן הזוג ולוותר, או לחלופין לעשות בעצמך. במהלך השנים תהיה השפעה הדדית והטבעים יתאזנו.

וכעת נעבור לנושא חינוך הילדים, הרי לך כלל אצבע: עדיפה דרך אחת גם אם אינה מושלמת על 2 דעות שאחת מהן אמת מוחלטת. הבלבול אצל הילדים כתוצאה מהויכוח בין ההורים, והנזק החינוכי הנגרם מכך גרועים עשרת מונים מהאפשרות האחרת. כאשר אתה מבחין שהויכוח לא יוביל לשינוי אצל בן הזוג עליך להתאים את דבריך לכיוון שלו. יש שאמרו שהדבר רמוז בדברי רבי יהודה לגבי 'בן סורר ומורה' שהוריו צריכים להיות שוים בקול מראה וקומה, כלומר שהם מדברים בכיוון אחד ומתוך דעה אחת, כיון שרק אז חינוכם מועיל, ואם לאו – אין תביעה על הילד שלא התחנך.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שישרה השלום בביתך ובבתי כל ישראל.