איך מתחילים זמן קיץ בצל הקורונה?

שלום וברכה לכבוד הרב לוי שליט"א,

לא חשבתי שנגיע לזה, האמנתי וקיויתי שבתחילת הזמן סיפור הקורונה יחיה רק בזיכרוננו. אבל אשר יגורנו בא לנו, הזמן מתחיל כשכל בני ובנותי בבית.

המוסדות מספקים מערכת לימודים מינימלית הבנויה על הטלפון, וגם בה יש תקלות מרובות מאוד.

הילדים קמים מאוחר, סדר היום לא קיים, הילדים רבים ביניהם בלי סוף.

כל עוד זה היה בחופש החרשתי, אבל עכשיו כבר מתחיל זמן קיץ!

אני מרגיש שכל החינוך של הילדים בסכנה.

מה אפשר לעשות?

תשובה: כיון שצרתך היא באמת צרת רבים, אנסה לענות באופן כללי.

כבר מאז תקנת יהושע בן גמלא בימי הבית השני לא נוהג הדין של 'ושננתם לבניך' כפשוטו - שכל אב ילמד את בנו תורה ויראה, אלא שבכל עיר ושכונה מתכנסים צעירי הצאן וקונים תורה ממלמדים ומחנכים. טעם הדבר הוא, גם בגלל היתומים שלא זכו לחינוך, וגם משום שאין כל אב ראוי ומתאים להנחיל ולהסביר ד"ת.

בדורות האחרונים נוספה גם בעיה אחרת: הסמכות ההורית השתנתה מאוד. ונפרט מעט.

החינוך בדורינו בנוי על קשר חם בין הורים לילדיהם, שבגללו הילד רוצה להמשיך בדרך אבותיו. הוא רוצה למצוא חן בעיני הוריו ולרצותם. הוא גם מאמין שדרכם היא הדרך הנכונה. לעומת זאת, בבית בו שוררת אימה, ניתן אולי לאלף ילדים אבל ודאי שלא לחנכם!

בבית הספר הילד קונה ידיעות, הרגלים נכונים וגם ערכים. ולשם כך נצרכת משמעת חזקה וסדר.

הממשק בין המוסד החינוכי לבית הוא באופן זה: הילד קונה דעת במוסד החינוכי בגלל הרצון והמוטיבציה וסולם הערכים שנבנים בבית על ידי ההורים. במקביל, המשמעת של בית הספר משפיעה לטובה על הסדר בבית. [דוגמא: הילד קם בבוקר מתוך פחד לאחר לחיידר].

באם נחליף את היוצרות – בבית החינוך תשרור אנרכיה והילדים יעזבו את מוסר אביהם.

כעת, בגלל המצב בו נקראנו לבוא בחדרים ולהיסגר בבתים, הרי שמצופה מאיתנו לאחוז את החבל משני קצותיו: גם ללמד את הילדים ולשמור על הסדר, ומצד שני, להישאר הורים חמים ואוהבים...

יתירה מכך, בעוד שאם הילד סובל בבית הספר יש לו תקוה שלפחות בבית יהיה טוב, כעת להיכן ילך?

אז כפי ששאלת: מה אפשר לעשות????

*

התשובה היא שישנה דרך המשלבת בתוכה אלמנט של גבולות יחד עם רצון טוב ללא אימה או כעס!

מדובר במוסד שמוכר לכולנו... חברת המתמידים [או תנועת נוער]!

הילד מגיע לשם ומתנהל יפה מתוך כניעה לסדרים אותם מכתיב מדריך צעיר שגדול ממנו בכמה שנים בודדות...

מהו הסוד?

הנקודה היא שהילד מגיע למסגרת מתוך ידיעה ששם הוא יהנה, והוא מבין שהדרך היחידה להתנהלות יעילה היא סדר ומשמעת ולכן הוא מעוניין בכך.

זאת ועוד, מי שלא מגיע ל'מתמידים' לא נענש, ואפילו לא רואים אותו באור שלילי. ההפסד היחידי הוא עצם הדבר. הילד יודע שכאשר לא חייבים להיות במקום מסוים הרי שנחמד שם...

[רעיון זה כבר נפתח בגדולים על ידי רבי חייא שעשה שלא תשתכח תורה מישראל, הגיע לעיר ולימד לכל ינוקא חומש אחד או סדר משנה, ואמר להם שעד שיחזור לעיר הוא רוצה שהם ילמדו כל אחד לחבריו את מה שלימדם].

בדומה לכך נעשה גם בבית שלנו, נבנה מסגרת וולונטרית אך משתלמת.

נדגים: ב9 מוגשת ארוחת בוקר טעימה, המאחר יכול להכין לעצמו...

ב10 יש שיעור מעניין, שכל יום ילד אחר מכין אותו. מוסר השיעור זוכה בפרס.

לאחר מכן חברותות בין הילדים, כשאחד מהם מחלק מיני מתיקה.

וכן הלאה...

נעזור לילדים להתמודד עם המטלות הלימודיות מהחיידר.

נארגן חוויות כמו משחק תחרותי בין הילדים, נצא להתאווררות קצרה כל פעם עם ילד אחר...

אמנם עלינו לזכור שסוד ההצלחה נעוץ בכך שלא נכפה דבר, ונקבל באמת את האפשרות שילד אחד יוותר לעצמו יום או יומיים. הוא עוד יצטרף!

*

בעזרת ה' במהרה ובקרוב תעצר המגיפה. בידינו לגרום לכך שהיא תחיה בזיכרוננו כחוויה חיובית וכאבן דרך בקשר בינינו לילדינו.