איך מרבים בשמחה בתוך הבית?

שלום וברכה!

אמנם באדר א' ככל הנראה לא נאמרה החובה להרבות בשמחה.. אך אשאל בכל אופן, איך משרים שמחה בבית? שמעתי רבות אודות מעלת השמחה ותועלתה לשלום הבית ובעיקר לחינוך הילדים, ולכן הייתי רוצה עצה טובה לזכות לה.

תודה רבה על כל התשובות המחכימות!

אברך מירושלים

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: שאלה גדולה שאלת! אין להפריז בחשיבות השמחה והשפעתה על כל הענינים, ברוח ובגשם.

אך באם תאמר למישהו שעליו לשמוח הוא יאמר לך בצדק: מה רוצים מאיתנו, שנשמח בלי סיבה?

אמנם נראה שהשאלה נובעת מהבנה מסוימת במהות השמחה המבוקשת.

ידוע מה שנאמר בשם הגר"א שהמצוה הקשה ביותר לקיום היא 'ושמחת בחגך', אך השמחה המבוקשת כאן שונה היא: שמחת יום טוב היא עיסוק מחויב בשמחה בחג ובקרבת ה', לעומת זאת השמחה שנאמרה באדר ולא כל שכן בשאר ימות השנה - היא בעיקר שלילת העצב והלחץ הנפשי.

אמנם גם דבר זה אינו קל כל כך, ולראיה מצב הרוח של רוב האנשים.

כאשר נתבונן בילדים קטנים נראה שמצב ברירת המחדל שלהם הוא שמחה, גם אם יש מידי פעם כאב או עלבון, בכי קצר ונשיקה מאמא מחזירים את הילד לשמחתו הרגילה. אך ככל שמתבגרים החיוך סר מן הפנים, ונראה שהאדם הבוגר מבין משום מה שעליו בעיקר לדאוג על העתיד או להתחרט על העבר...

אז מה היא הדרך?

אפשר אולי ללמדה מן השבת בה נצטוינו 'שבות כאילו כל מלאכתך עשויה' (מכילתא), ניתן לומר שרוב ככל שומרי השבת מקיימים ציווי זה, כיצד הם מצליחים בכך?

נראה שיש באדם כח להסיח דעתו מטירדותיו, אדם יכול לומר לעצמו שכעת הדברים אינם רלבנטיים, ולכן לא נחשוב עליהם.

בימות השבוע אנו מזהים את המחשבות אודות העתיד והעבר כחלק מן האחריות, אמנם זו טעות! האחריות היא למחשבות יעילות שמובילות למעשים טובים, ואף לחרטה שהיא חלק עיקרי במצות התשובה יש את הזמן המיועד עבורה, בכל זמן אחר מותר וצריך לחשוב מחשבות רגועות.

את השמחה הזו אנו יכולים להשרות בבית, הילדים רואים את תגובותינו לקשיים ולמקרי הזמן, והם מחקים את דרך ההתמודדות הזו. אם נראה להם רוגע, קבלה ואמונה, תקוה ועשיה חיובית, הם ילמדו להתייחס כך גם לדאגותיהם.

דרך ההתנהגות הזו יעילה גם אם בתוך ליבנו איננו חשים בדיוק כך, לחיצוניות יש ערך חשוב בזכות עצמו לאוירה בבית.

אך לא זו בלבד, תוצאה נפלאה נלווית לכך, גם אנחנו נרגע! כאשר אדם מתנהג ברוגע, אפילו במשחק חיצוני – נפשו נרגעת.

'הוי מקבל כל האדם בשמחה' – ביאר ה'מרכבת המשנה' שזהו הסם המחיה ומאריך ימים, שכן זהו היפוך המידות המוציאות את האדם מן העולם – קנאה תאוה וכבוד.

ולא זו בלבד, אלא שבכך זוכה הוא לכל מה שרודף בעל המידה הרעה אחריו, האוהב – אהוב, והמכבד – מכובד.

וטוב לב משתה תמיד!