איך מכניסים שפיות לתוך אי הסדר?

לכבוד הרב דוד לוי שליט"א

אני אחד ממפוני המלחמה, אין כאן מקום להסביר במה זה כרוך, אבל בקיצור, חיים של משפחה בשטח קטן, הזדקקות לאחרים, ללא תעסוקה, בלי ישוב הדעת, חינוך חסר ומקוטע של הילדים, ועוד ועוד.

אבל הקושי הגדול ביותר הוא שזה לא נגמר, ולא רואים בכלל באופק משהו אחר. איך מתמודדים עם המצב הזה?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: האמת שאין ביכולתי לענות, מי אני שאומר לך משהו, אתה מתמודד עם קשיים עצומים שזר לא יבינם, מה שייך לדבר בכלל?

אבל בכל אופן אומר משהו, שאולי יעזור לפחות לי...

ידועה לשונו של היעב"ץ בהקדמה לסידור:

ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם. מי שיעיין  ביחוד עניננו ומעמדנו בעולם: אנחנו האומה הגונה שה פזורה אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות  והתמורות אלפים מהשנים ואין אומה בעולם נרדפת כמונו, מה רבים היו צרינו, מה עצמו נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו, להשמידנו, לעקרנו, לשרשנו מפני השנאה שסבתה הקנאה רבת צררוני, גם לא יכלו לנו לאבדנו לכלותינו. כל האומות הקדומות העצומות אבד זכרם, בטל סברם, סר צלם, ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום. לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות גלותינו אפילו אות וניקוד א' מתורה שבכתב וכל דברי חכמים קיימים, לא יטה לארץ  מנעלם: לא שלט בהם יד הזמן  ולא כלם. מה יענה בזה פילוסוף  חריף, היד המקרה עשתה כל אלה? חי נפשי, כי בהתבוננו בנפלאות אלה גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות  שעשה השי"ת  לאבותינו במצרים ובמדבר ובא"י, וכל מה שארוכה הגלות יותר - נתאמת הנס יותר, ונודע מעשה תקפו וגבורתו.

מדברים אלו ניתן להבין שגם כאשר מבט רגיל מותיר אותנו חסרי תקוה, מבט על היסטורי יכול להראות לנו שהכל מושגח ומנוהל, ובעיקר מלמד אותנו על התפקיד ההיסטורי שלנו.

היטלר ימ"ש האמין שגם אם לא יהרוג את כל היהודים, כל השאר ימותו מדכאון ואובדן דרך. אבל הוא טעה לחלוטין!

עם ישראל חי וקם מן האפר, וכיום הוא במצב טוב יותר משהיה. בין ברוח ובין בגשם.

עם ישראל ידע תמיד להתבונן אל מעבר לאופק, מתוך ידיעה ברורה על נצחיותו, ועל ההשגחה המיוחדת עליו.

בעם ישראל יש מסירות מיוחדת ובלתי נדלית לתפקיד ולהמשכיות שלנו, יש לנו את הכח, הוא הוטבע בנו בדורי דורות של מסי"נ.

אנחנו מלומדי סבל אך גם מלומדי ניסים.

נאמר בגמרא מסכת קידושין (לג.): ר' יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי [-היה נעמד מלפני זקנים גויים, וטעמו עמו], אמר: כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני [-כמה חוויות והרפתקאות עברו עליהם].  והדברים תמוהים, מדוע צריך לקום מפני נסיון חיים?

התשובה ע"פ רש"י היא כך: הרפתקי - מקראות וצרות וראו נסים הרבה ומופתים.

כלומר שנסיון החיים מעלה בנו את האמונה בהשגחה, אדם מבוגר נהיה מאמין יותר, ולכן קמים לכבודו.

אני בטוח שאתה עוד תספר סיפורי מופת לדורות האחרים כמו אבותינו.

נ.ב. לגבי מציאות החיים בה אתה חי כרגע, אני חושב שניתן למצוא דרך לשפר את המצב, אפשר להתייעץ עם המבינים, אבל חשוב ליזום ולחקור מה אפשר לפתור, יתכן ואפשר למצוא מימון לדירה, למצוא תלמוד תורה ובית ספר מסודרים, ואז אולי גם עבודה זמנית.

הצלחה רבה!