איך מונעים קנאה בין האחים?

בעקבות הנאמר בטור זה [אגב, תודה רבה עליו!] אודות מריבות בין אחים, התעוררה בי השאלה בה אני מתלבט, קנאה בין אחים.

יש לי 2 ילדים, חמודים וטובים, אלא שהאחד זכה לכשרונות מיוחדים, הוא חכם ופקח, וגם חרוץ בלי עין הרע. השני לעומתו חלש בכשרונות, ואולי בשל כך - גם עצל.

מטבע הדברים, הראשון זוכה למתנות בגלל הצלחתו במבחנים, וגם להרבה מילות שבח והערכה. האחר לצערנו הרבה פחות. הדבר גורם לקנאה גדולה ביניהם, ולתוצאות הנלוות אליה.

שאלתי היא איך להתנהל בכזו סיטואציה?

הרה"ג ר' דוד שליט"א: קנאה בין ילדים הינה דבר מצוי, והסיבה היא בדיוק בשל מה שתיארת, בכל בית יש ילדים שהם יותר 'מוצלחים' מהאחרים.

הנושא הוא כמובן גדול וחשוב מכדי למצות אותו בטור קצר זה. אנסה בכל אופן לשתף איתך תובנות מסוימות על הנושא.

מקובל לראות בקנאה דבר שאסור לנו להשלים עם קיומו. לשם כך נאמר לילד – באופן מועיל מאוד... – 'אל תקנא!'. או שננסה לפצות אותו, למשל ניתן לו מתנה בסוד, או באופן מתוחכם יותר - ניצור מבצע מותאם במיוחד למידותיו שבו החלש יצליח...

הסיבה לחוסר היכולת שלנו להכיל את המצב של הקנאה נעוצה במחשבה שהקנאה היא דבר הרסני ולא טוב. יש גם מקור בדברי הגמרא לכך!

אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים (שבת י:).

אמנם חז"ל מוסרים לנו גם אחרת: קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כא.). מכיון שלקנאה יש תוצאות חיוביות גם כן. היא מניעה את האדם לפעולה, גורמת לשיפור פעולות ומביאה את האדם למקומות טובים בהרבה!

זו נקודה אחת, ועלינו להבין מתי קנאה היא חיובית ומתי היא הרסנית.

הנקודה השניה היא, שמתחת לתפיסה ההורית הנמנעת מקנאה מונחת הדיעה שהשויון הוא המצב האידיאלי. אבל לא צריך להזדקק להיסטוריה של רוסיה הסובייטית שבה היה שויון מושלם: אחד שוה יותר והאחר פחות... הרי גם בבית אנו רואים שלכל אחד יש את טבעיו וכישוריו, את המראה שלו ואת היכולות שלו. שוויון לא קיים בשום מקום!

כאשר יגדל הילד - הוא יצא לעולם הגדול ובו לא נוכל להגן עליו ולפצות אותו! יש עשירים ועניים, חכמים וטפשים, מוצלחים יותר ופחות. אי אפשר להמנע מקנאה!

זכינו לדין: הקנאה אינה בהכרח דבר רע, ושנית, אי אפשר להגן על הילדים ממנה.

כעת לשאלתך: כאשר ילד מתנהג היטב ומצליח במבחן, עלינו להביע את הערכתנו, אנו יכולים לתת לו פרס עידוד, איננו צריכים לדאוג מקנאת האחרים.

אם השני מקנא – אנו יכולים לומר לו שכאשר תבחן גם אתה תקבל. ברוב המקרים הילד מבין זאת היטב. הדבר רק יחשל אותו לחיי העולם הלא שוויוני שהוא נולד אליו... וגם יניע אותו בעזרת ה' להתקדם הרבה יותר.

מאידך, חובתנו לוודא שהשני מקבל גם הוא תשומת לב ומודע לאהבה שנו אוהבים אותו, ולזאת כיוונו חז"ל באמרם 'לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים'. שכן אין לשער את הנזק לנפשו של הילד כאשר הוא מבחין בכך שהוא לא אהוב.

עלינו להתפלל שלא נכשל בהבחנה הזו, בין דרבון שמניע להתקדמות לבין העדפה שמזיקה ופוגעת.