אבידת רבו

שלום וברכה!

בעקבות טראומת הקורונה, בני הגדול בן ה18 אינו מעוניין לשוב לישיבה.

בהתחלה הוא פחד להתחייב לקיים את תנאי הקפסולה, ולאחר מכן הישיבה כבר לא הסכימה לכניסתו כיון שבכך יופרו תנאי הבידוד של הבחורים.

כעת הוא נעלב, וכנראה גם התרגל לחיים ללא עול, ואנו הוריו מודאגים מאוד.

מה נוכל לעשות?

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: כואב מאוד לקרוא את הדברים. ואנצל את ההזדמנות לקרוא לישיבות הקדושות ולמחנכים להשקיע את כל הכוחות על מנת למנוע את הניתוק של התלמידים ממקור החיות.

גם אם ענין הקפסולות אינו מתאים לבחורים מסויימים, חייבים למצוא פתרונות אחרים. ובעיקר, לשמור על הקשר בין הצוות לבחורים, וכן של הבחורים עם הלימוד ועולם הישיבות.

ראוי שכל בחור יקבל שיחת טלפון מאחד מאנשי הצוות לפחות פעם בשבוע. בשיחה חשוב שתהיה התעניינות כנה במצבו הכללי של הבחור – לא רק הלימודי! נסיון אמיתי לפתרון בעיות.

חשוב מאוד ליזום התכנסויות של הבחורים מכל עיר או שכונה. בכל התכנסות כזו יהיה אחראי אחד מאנשי הצוות, ויבקר לעיתים מזומנות.

המצב יכול להיות הזדמנות ללימוד רציני מסוג אחר. כגון בירור סוגיות הלכתיות מהגמרא ועד הפוסקים האחרונים. לימוד עמוק של עניני מחשבה בעזרת אברכים חריפים ובקיאים.

העיקר, שהבחורים ירגישו שהישיבה איתם והם כעת באתגר שיכול להעלותם מעלה מעלה.

*

נשוב לשאלתכם. ראשית אומר, בס"ד ניתן לצאת מזה!

ברוב המקרים בעזרת תמיכה של חונכים מתאימים והנחית הורים מקצועית, המשבר עובר והבחור עולה על דרך המלך.

עיקרי הכלים הם: להשמר מתגובות אימפולסיביות ומבוהלות, לפעמים הנזק מתגובות כאלו גדול אפילו יותר מהמצב שגרם להם.

שיקום סמכות הורית – תועלתו גדולה גם לכל שאר בני הבית.

זיהוי הגורמים למצב ופתרונם, בין השאר על ידי שיחות עם חונך מתאים - ברוב המקרים מדובר בתחושות ותובנות מוטעות על החיים בכלל וכן על הסובבים אותו.

חשוב לזכור, הרצון האמיתי של כל בחור הוא להמשיך בדרך הישרה, למצוא חן בעיני הוריו, ולהיות איש מוצלח ולא בטלן. לפעמים הוא פשוט כבר לא מאמין שזה אפשרי... עלינו לטעת בו מוטיבציה ואמונה בכוחו. לראות בו את הטוב ולהביע אהבה אליו.

כדאי לפנות לגורם מייעץ – כ'פלא יועץ', שיפנה אתכם למטפלים מתאימים.

נתפלל להשי"ת שנעבור את הקורונה ללא פגיעות, ואפילו מחושלים יותר!