האם "אני האמיתי" זה מה שרואים בפורים?

שלום וברכה,

רציתי דבר ראשון להודות על המאמרים, ועל העצות המעניינות.

בעקבות חג הפורים שעבר עלינו לטובה – משתה ושמחה - רציתי לשאול שאלה תיאורטית משהו, מה היא כוונת חז"ל באמרתם (עירובין סה:) 'בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו, ובכיסו, ובכעסו'.

הרה"ג רבי דוד לוי שליט"א: זו אינה שאלה תיאורטית! קם יהודי בבוקר שאחר פורים ושומע על עלילותיו, וגרוע מכך, הוא חושד שלא הכל סופר לו... וכעת עליו לחשוב שהדמות האמיתית שלו היא זו שהתגלתה אתמול? אדם שמדבר שטויות ומתבזה?

וכי אין בו שום דבר חוץ מזה?

הרי הוא בעל בעמיו, תלמיד חכם, איש מצליח, משפיע טוב וחכמה על אחרים. כל אלו הם שום דבר?

כמו כן יש להבין מה הוא ענין שלשה דברים, האם אלו רק דוגמאות לסיטואציות בהן מסכות מוסרות? או שמא יש כאן ענין מיוחד?

ונראה לי לומר שהענין הוא עמוק יותר, שלשת הסימנים מקבילים לג' אבות נזיקין – הקנאה התאוה והכבוד, שהם כנגד ג' עבירות חמורות – ע"ז ג"ע ושפ"ד.

ובקצרה: הכעס מקביל לשפ"ד וקנאה, הכוס לג"ע ותאוה, והכיס לע"ז וכבוד.

האדם מורכב מהרבה ענינים, יש את חכמתו, יש את מעשיו, אותם נכיר כמובן במצבו הרגיל של האדם.

אך יש את היצרים שנמצאים מתחת לפני השטח, לפעמים אף בתת המודע של האדם. ההזדמנות להכיר את אותם יצרים נסתרים היא כאשר העכבות והשליטה העצמית מוחלשים.

כאשר האדם שיכור – טבעיו ורמת טהרתו נגלים, כאשר הוא כועס נראה את יחסו לאחרים, וכאשר מצבו הכלכלי מעורער או ההיפך – מתגלים האמונה והבטחון שלו.

***

אם אנו כבר מדברים על שכרות פורימית, זו הזדמנות להעיר:

בפורים יש כמובן מקום לבדיחות הדעת, אבל למרבה הצער רבים מוצאים הזדמנות במצב הזה לבדיחות על חשבון אחרים, הם מניחים שאותו אחד לא יחשוב שהדברים נאמרו ברצינות, אלא רק כפליטת פה של שיכור. אמנם המציאות היא שאנשים מקבלים את זה כאמת שהוסתרה עד היום, וכמאמר העולם 'המוסתר אצל הפיקח בקרבו – מתגלה על לשונו בשכרותו'.

גם אם זה נראה לכאורה כאילו הדברים עברו לידו בקלות, בתוך הלב נוצרה מכוות אש.

כדאי דוקא לנצל זמן כזה להיפך הגמור, זו הזדמנות נפלאה להחמיא לאנשים בלי שיחשבו מיד שזו מניפולציה להשיג משהו...

והאמת שזהו גם חלק יסודי בענין שמחת פורים - 'ומשלוח מנות איש לרעהו'.