איך אני מתמודד עם הקנאה שבתוכי?

לכבוד הרב דוד לוי שליט"א

רציתי לשאול שאלה, אני בעל משפחה יפה ב"ה אבל נאבק לפרנסתי וחי בצמצום רב.

לעומתי שאר האחים והאחיות חיים ברחבות, מחליפים רכבים בקצב למילה האחרונה, משפצים את הדירה בתדירות, נוסעים לנופש בחו"ל לעיתים מזומנות, ובקיצור חיים טוב ממני בהרבה.

לא נעים לי להודות, אבל אני מקנא בהם נורא. קשה לי לעמוד בזה, אני כל הזמן חושב על זה.

מה עושים???

הרה"ג ר' דוד לוי שליט"א: זו שאלה כואבת, ולרוב גם מושתקת. כיצד מתמודדים עם קנאה כואבת?

מן הצד השני יש לזכור שיש בה גם תועלת רבה.

קנאה היא אחת המידות הבסיסיות בנפש, לטוב ולמוטב. החכם מכל אדם ביאר בספרו (קהלת ד ד) 'וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה, כי היא קנאת איש מרעהו', היינו בשורש כל פעולה והתקדמות אנושית עומדת מידת הקנאה! ואף חכמים שבחוה כאשר היא מובילה לתורה ומצוות – 'קנאת סופרים תרבה חכמה' (ב"ב כב.). ומאידך נזקיה בל ישוערו, 'רקב עצמות קנאה' (משלי יד לא) 'הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם' (אבות ד כא).

עלה בידינו, שהקב"ה נטע מידה זו בנו לתועלת, היא קיימת אצל כולם [כן, גם אצל אותו עשיר גדול...], ואם כן אין סיבה להרגיש אשמה ובושה על עצם המידה.

אבל איך מנתבים אותה? איך גורמים לה להיות גורם מניע להתקדמות ולהצלחה, ולא גורם מכלה שלוות נפש ומדכא?

החוט המבדיל בין קנאה רעה לקנאת סופרים הוא ההכרה בטוב הקיים.

טעות נפוצה היא ההבנה ב'איזהו עשיר השמח בחלקו' שהוא אותו אחד שאינו צריך דבר, אפאתי וחסר שאיפות, ולכן באמת הוא עני מרוד. האמת היא שהעשיר הנ"ל הוא באמת אדם אמיד בעל נכסים, אלא שבשונה מחברו שכל הזמן עסוק במה שעדיין לא השיג – [למשל מטוס ואי פרטי, או נשיאות ארה"ב....] הוא נהנה ושמח במה שכבר השיג, ולכן הוא באמת עשיר, כיון שיש לו ב"ה שפע גדול.

אם נחשוב עוד קצת, נגלה שאותו עשיר יכול להיות גם אני, כשאני חושב לפני כל דבר אחר על הדברים הנפלאים שיש לי, ילדים מתוקים ובריאים, אשה טובה, קורת גג, חברים טובים, הרי שאני שמח בחלקי!

[יש להמליץ על כך את הר"ת עשיר – ע'יניים ש'יניים י'דיים ר'גליים...

וידוע המעשה על בעל 'דרכי דוד' [רבי מרדכי דוד לוין זצ"ל] שבסעודת הודאה שערך אחד שניצלה רגלו מקטיעה לאחר טיפולים קשים וכואבים בחו"ל דיבר על השבח שעלינו להודות דוקא על הרגל הבריאה שלא נזקקה לכל התהליך!]

רק בשלב הבא ניתן לקנאות ולשאוף לדברים נוספים, נציב לעצמנו מטרות נגישות, נחשוב על הדרך להשיג אותם, וננסה להגשים.

בסייעתא דשמיא נזכה לשמוח גם בחלק החדש שהשגנו, ונוכל לשאוף הלאה...

שפע רב וכל טוב!