איך אני מכין את הילדים שלי לקבלת התורה?

לכבוד 'פלא יועץ'

ברצוני לשאול שאלה בסיסית, מה ההכנה הראויה לקבלת התורה שעלי לעשות בביתי, למען ילדי, והאמת שגם בשבילי?

אגב, תודה רבה על המיילים והתוכן המעניין ומחכים שבהם.

הרה"ג ר' דוד שליט"א: כבוד השואל היקר, אחר דרישת שלומך אומר ששאלה גדולה שאלת!

בחז"ל איתא שעיקר ענינה של מצות ספירת העומר היא ההכנה לקבלת התורה, ומצינו ענינים רבים מפי ספרים וסופרים לגבי העבודה הראויה בזמן זה, תיקון הספירות העליונות ועבודת המידות של האדם עצמו. וכמובן אין כאן המקום להאריך במידה הראויה לענין כביר וחשוב זה.

במסגרת קצרה זו, ובהתאמה לשדה בו עסקת בשאלה – הבית והילדים, אתעכב על רעיון קטן שחשבתי בהקשר לזה.

ידועים דברי רש"י על הפסוק בתחילת פרשת הר סיני (שמות יט ב): 'ויחן שם ישראל' - כאיש אחד בלב אחד. קצת פחות מוכרת לשונו בפרשת ים סוף (שם יד י): 'ומצרים נסע אחריהם' - בלב אחד כאיש אחד.

כעת כששני הציטוטים לפנינו נבחין בשוני ביניהם, בישראל מקדים 'כאיש אחד' ל'לב אחד' ובמצרים הסדר הפוך! ויש להבין מהו טעם הדבר, מדוע נקט רש"י בלשון שונה?

ונראה לבאר בס"ד שהסדר נובע מעצם המציאות, בישראל האחדות הקדימה ולכן כאשר הגיע רצון משותף לקבלת התורה הרי שיש כאן כח כפול, אחדות נפשית ומטרה משותפת. וזהו 'כאיש אחד – בלב אחד'. לעומת זאת במצרים לא היתה אחדות וקשר, ורק התכלית המשותפת להחזיר את עבדיהם וממונם איחדה את הלבבות. 'בלב אחד – כאיש אחד'.

כלפי מה הדברים אמורים? לצורך קבלת התורה והקמת העם היהודי - לא מספיקה רק מטרה משותפת, צריך שתהיה אחדות נפשית בין בני ישראל – זו שביטויה השלם הוא 'ואהבת לרעך כמוך', רק אחדות כזו מביאה לערבות הדדית שהיא הבסיס של עם ישראל. היא זו שעומדת לנו בגלותינו, בבגיבוש קהילות ישראל, ביוזמה התנדבותית להקמת מוסדות חינוך וחסד, בתרומות ועזרה הדדית.

רק בעם ישראל יכול אדם הזקוק לתמיכה בהכנסת בתו לחופה – לנסוע למדינה רחוקה אל אנשים שאינם מכירים אותו ואת משפחתו משום כיוון, לבקש מהם נדבה ולהיענות ביד רחבה ובסבר פנים יפות!

[ידוע המעשה שבעת משפט בייליס הוכיח הקטיגור ממאמר חז"ל 'אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם'. הרי שלפי התלמוד הגויים לבהמות הושוו, והותר לרוצחם.

ועל זה השיב הרב מזא"ה [ע"פ מכתבו של מהר"ם שפירא מלובלין] בטוטו"ד: שלא כן כוונת הגמרא, אלא לאירוע כמו העת הזאת שבאתם לשפוט את מר בייליס לדונו למות בעלילת דם שרצח נער נכרי על רקע דתי, והנה קמה כל יהדות העולם להגן עליו, ואף מאמריקה הרחוקה כולם נזעקו למען הוציא האמת לאור לשחררו, הרי שהם "אדם" כלומר כללות האומה כאיש אחד הויא שכאשר ייפגע באצבע קטנה של רגלו כל גופו יחוש ויכאב. לעומת זאת אצל אומות העולם אם נדון איש אחד לתלי' לא נוגע הדבר לאף אחד.]

ויש לומר שזהו הענין של האבילות בימי ספירת העומר על תלמידי ר' עקיבא שלא נהגו כבוד זב"ז.

עלה בידינו שכאשר אנו רוצים להמשיך את מורשת אבותינו אל ילדינו עלינו להתבונן בבסיס ויסוד קבלת התורה ומכאן נלמד איך נשמר את המסורת!

ועל כן עלינו להכין עצמנו באחדות ובאהבה בין בני הבית – קטנים וגדולים. וכן להשתדל בהתקרבות והתכללות עם כל החרדים לדבר ה', להתרחק מהמחלוקת, הביקורת ולשון הרע כלפי קהילות הקודש.

ובעזרת ה' נזכה לקבלת התורה בשלימות!